שיתוף קטן על חברות
גל של הודיה שטף אותי פתאום, הודיה על חברות ועל שייכות. לאורך הרבה שנים הרגשתי שאני גולש בין חבורות חברים, מחובר לכולם אבל לא מרגיש שייך באמת במעגל חברים. שרואים אותי ושאני רואה אותם.
כנער הרגשתי שרוב החבר'ה בגילי לא מבינים אותי באמת. מצאתי שאנשים מבוגרים ממני במעגלים האלטרנטיביים כן מבינים אותי, ומדברים את השפה שכמהתי לשמוע. מדברים על הרוח, מביעים רגש, הולכים במסע לפתיחת הלב, קצת מטורללים -כמו שאני אוהב. הייתי נוסע לפסטיבלים, ריינבו וכינוסים ומצאתי שם בית אך לא שייכות. רוב המבוגרים אף שדיברו את שפתי היו יותר מבולבלים ממני, ואלו שלא הפכו לי לחונכים ומורים יותר מאשר חברים לדרך. במקביל לכל זה מתוך החשש להיות לא מובן ע"י בני גילי ולהרגיש לבד - פיתחתי לי את הסיפור שאני יותר טוב מהם [מפותח, עמוק, בוגר....] הסיפור הזה כמובן רק הרחיק אותי עוד יותר מקירבה עמוקה לבני גילי.
היום הכה בי גל של הודיה על כך שתקופה ארוכה אני מרגיש שייכות עמוקה וחברות לדרך עם חברי. שנים שחברי הקרובים היו מתחלפים כל הזמן, ועכשיו יש לי חברים רבים שהולכים איתי שנים ושהקרבה איתם היא עמוקה ואוהבת. והם פאקינג חברים אדירים, ואנשים אדירים, כולם. מרגיש בר מזל להיות קרוב ואהוב ע"י אנשים רבים שאני מעריך מאוד מאוד ומעוררים בי השראה. אתם יודעים מי אתם
להרגיש אהובים, שייכים, מוערכים, משמעותיים, מחוברים. צרכים רגשיים בסיסיים שאני מאחל לי ולכולם להרגיש כמה שיותר בסיפוק אל מולם. גם מבפנים וגם מבחוץ. כי זה כיף, וחשוב וטוב ובריא. לאינדיבידואל ולכלל.
זהו זה מן שיתוף כזה ותפילה ותודה.